מה נדרש ממתכנן ממשק משתמש טוב 

 
לכאורה, מתכנן ממשק משתמש (או בשמותיו הנרדפים - UI designer, UI architect, user experience designer וכד') הוא מקצוע ככל המקצועות. אפשר ללמוד אותו באוניברסיטה (נניח, במחלקה להנדסת אנוש), לרכוש ניסיון -ולעבוד. אבל, לדעתי, אין הדבר כך. מה שנכון למהנדס, לתוכניתן, לפיזיקאי, אינו נכון כאן. במאמר קצר זה, אנסה להסביר מדוע.
במקצועות שהזכרתי זה עתה, 70% (נאמר) מאיכותו המקצועית של בעל המקצוע מקורה בידע ובנסיון שלו. מהנדס אלקטרוניקה שהשלים את שנות לימודיו וגם צבר כמה שנות נסיון, מסוגל בוודאי לתכנן מערכות אלקטרוניות (כמובן, בתוך תת-ההתמחות שלו). יש אמנם מהנדסים טובים יותר וטובים פחות (הלא כאן ה- 30% הנותרים בהרכב האיכות המקצועית), אבל הרוב המכריע של המהנדסים מסוגלים להפיק תוצרת הנדסית.
הדבר נכון גם, למשל, לתוכניתן: מי שלמד - ולו במכון לא אקדמי - את יסודות התכנון ורכש לו שפת תכנות ועבר את המבחנים, חזקה עליו שיוכל לתכנת יישומים שונים. נכון, יש תוכניתנים מהירים יותר ומהירים פחות, מרובי באגים ומעוטי באגים, אבל התוכניתן "הממוצע" יפיק תוצרת שמועילה למזמין העבודה.
לדעתי, הדבר נכון למרבית המקצועות. לעומת זאת, טענתי היא כי אין הדבר כך ביחס למתכנן ממשק משתמש. צפיתי במהלך השנים במתכנני ממשק רבים מאד, מהם שהציגו מועמדות בחברה בה אני עובד ונבחנו על ידי. לעניות דעתי, רובם המכריע, ואני מדבר כאן על מעל 95%, אינם מסוגלים להפיק תוצאות סבירות! אינם מסוגלים לתכנן חווית משתמש ראויה, שמישה, איכותית. זאת למרות שרובם למדו "את הדבר הנכון", כלומר, תואר שני בהנדסת אנוש, או תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית, או תואר מחו"ל במדיה אינטראקטיבית וכד'.
התברר לי כי בניגוד למרבית המקצועות, בתכנון ממשק משתמש יש משקל עצום לכשרון, כן, לכשרון מולד. לא, אין בכוונתי לטעון כי תכנון ממשק משתמש הוא סוג של "אמנות", ושמטעם זה נדרש כשרון "אמנותי". אין מדובר ב"אמנות" אלא בסך הכל ב"אומנות" (עם שורוק), אלא שלאומנות זו נדרש כשרון ייחודי, שלרוב האנשים - אין.
במובן מסוים, נכמר הלב על צעירים המחליטים שתכנון ממשק משתמש הוא ייעודם, ועל כן ניגשים וטורחים על לימודיהם (במסלולים שציינתי), מתוך אמונה שכך הם מכשירים את עצמם להיות אנשי איכות במקצוע זה. חבל - הלא ספרים ומאמרים ובחינות וסמינריונים לא ישתלו בתוכם כשרון שאין להם.
אנסה כעת לבחון בזכוכית מגדלת את ה"כשרון המולד" הזה, לפרוט אותו לפרוטות. ובכן, דומני שמתכנן ממשק משתמש מוכשר צריך ליהנות מהתכונות האלה:
1.      יכולת אנליטית גבוהה מאד.
2.      יצירתיות ודמיון פורץ גבולות.
3.      חוש אסתטי חזק -אינטואיציה לגבי קומפוזיציה נכונה, איזון חזותי.
4.      ה"חוש" שמאפשר "לחוש" מה "יחוש" משתמש אחר, שאינו המתכנן עצמו, בראותו את הממשק המדובר.
5.      יסודיות עד אין קץ.
6.      סוג של חוסר בטחון עצמי, שמוביל לבחינה מתמדת (ובד"כ פסילה) של "הרעיון שהיה לי לפני דקה".
ראו עד כמה מארג התכונות הזה הוא הטרוגני, 360 מעלות. ניקח לדוגמא את שתי התכונות הראשונות שמניתי: יש אנשים בעלי יכולת אנליטית, ויש אנשים מאד יצירתיים ונועזי דמיון. אבל אנשים שמתקיימים בהם שני הדברים, שהם כמעט נוגדים - הם גם אנליטיים וגם יצירתיים - יש מעט מאד. וזה, עוד לפני שניסינו לנפות הלאה לפי שאר התכונות דלעיל.
בסיכום, אני מאמין שכשרון מולד הוא הכרחי במקצוע חווית המשתמש. כמובן, חיונית גם רכישת הידע הרלוונטי (בתורת התפיסה, בפרקטיקות של שימושיות, במודלים לבחינת שימושיות וכד'), אבל בלעדי אותו כשרון חמקמק - התוצאות יהיו עלובות.